יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

נעים מאוד



מפה הכל התחיל. זה הזכרון הראשון שלי,  L'air du Temps Nina Ricci, שהיה מונח במלוא כבודו והדרתו אצל ההורים בחדר, על השידה הארוכה עשויה מעץ.
אין לי מושג מאיפה אמא קיבלה אותו. אולי מאחיה בצרפת? אולי מזידה ובובה (סבא וסבתא ביידיש)? אולי קנתה לעצמה?
מעניין שאף פעם לא שאלתי, גם מזה משנה ואת מי זה מעניין, בטח לא ילדה קטנה, שהייתה גונבת לה שפריצים מהבושם, ומדדה עם נעלי עקב גדולות עליה באלף מידות בבית.

גדלתי, פיתחתי טעם וקצת מודעות :-) לולו, פויזן ואניס אניס, מדי פעם פזלתי לאיפור. אני זוכרת את האודמים הראשונים שלי של גרלן ושל דיור. ילדה בת 17 עם שידה מלאת מותגים, שרק מחכה שפפה יטוס לחו"ל מהעבודה, ויביא לה מתנה מהדיוטי.

מאז עברו להם איזה 20 שנה, אבל האהבה הזו נשארה, החלטתי לעשות איתה משהו, ולחלוק אותה עם עוד אנשים, שאוהבים את אותם הדברים כמוני. להשמיע מה שיש לי, לשמוע מאחרים, להתחדש ולהחכים.

תודה לכם שגיליתם בי עניין, אשמח לגדול איתכם יחד.

XX
S.T

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...